מקור תלמוד ירושלמי בבא קמא ט׳:ג׳
3 משנה: גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק פֵּירוֹת וְהִרְכִּיבוּ יַיִן וְהֶחֱמִיץ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָהּ עֲבֵירֵה אוֹ שֶׁנִּפְסְלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת לִיסָּקֵל אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.
4 הלכה: גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק כול׳. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁפְּסָלַתּוּ מַלְכוּת. שְׁמוּאֵל אָמַר בְּשֶׁנִּסְדַּק וַדַּאי. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. וְהֵן שֶׁהִרְקִיבוּ מִן הַכְּנִימָה. אֲבָל אִם הִרְקִיבוּ מִתּוֹלַעַת כִּבְרִיאִין הֵן. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁפְּסָלַתּוּ מַלְכוּת. אֲבָל פְּסָלַתּוּ מְדִינָה אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִלוּ פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.
5 רִבִּי יוּדָן לָא נְחִית לְבֵית וַועֲדָא. קָם עִם רִבִּי מָנָא. אֲמַר לֵיהּ. מַה חִידּוּת הֲוָה לְכוֹן בְּבֵי מִדְרָשָׁא יוֹמָא דֵין. אֲמַר לֵיהּ. מִילָּה פַלָּן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר בְּשֶׁנִּיטְמֵאת מֵאֵילֶיהָ וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
6 חִילְפַיי אָמַר. נִשְׁבַּע לוֹ קוֹדֶם הַפֶּסַח. אַחַר הַפֶּסַח מְשַׁלֵּם לוֹ חָמֵץ יָפֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָזְלִית לְקַיְסָרִין וְאַשְׁכְּחִית לְרִבִּי חִזְקִיָּה דְּדָרִיש לָהּ מִשּׁוֹם דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אִין אִית בַּר נַשׁ פְּלִיג עַל חִילְפַיי שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חָמֵץ יָפֶה. הַכֹּל מוֹדִין בְּחָמֵץ שֶׁמְשַׁלֵּם חָמֵץ יָפֶה.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא ט׳:ג׳
3 שמואל אמר בשנסדק כו'. —צ"ל: גזל מטבע ונסדק כו' מאן תניתה פי' דאומר בכל אלו דמשנתנו הש"ל ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נשתנית מברייתה אומר לו הש"ל והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה כל זה נמצא לפנינו לעיל סוה"א ושייך כאן, וכן מוכח בתוספתא פ"י ע"ש שמואל אמר בשנסדק ודאי ר' הונא אמר בשפסלתו מלכות אבל פסלתו מדינה אומר לו הש"ל פי' דפסלתו מלכות דינו כנסדק אבל פסלתו מדינה היינו נפסל שמואל אמר אפי' פסלתו מלכות פי' דינו כנפסל אומר לו הש"ל ר' יודה בן פזי בשם ריב"ח והן שהרקיבו מן הכנימה פי' כמו כנים רש"י חולין י"ג א' וע"י זה כל הפירות מתקלקלין אבל אם הרקיבו מתולעין פי' שיכול לברור המתולעין והשאר ראויין לאכילה כבריאין הן פי' ואומר לו הש"ל והיינו דתני בתוספתא פ"י בפירות והרקיבו אומר לו הש"ל ר' יודן לא נחית כו' מה חידות הוה לכון בבי מדרשא יומא דין א"ל כן אמר ר' יוסי המטמא אינו כעושה מעשה כ"ה בגיטין פ"ה ה"ד א"ל ולאו מתניתא כו'.